מי שלא ראה פסטיבל כהלכתו, מוזמן להגיע לריו ולצפות בפסטיבלים שהשמחה בהם עולה על כל דמיון.

כתב:מוטי סבאג
כתבה שפורסמה במגזין דיסקברי -טיול עולמי גיליון מיוחד לברזיל 
הקרנבל בברזיל הוא פיתוח של חג נפוץ בעולם הקתולי, שיסודותיו נעוצים עמוק בעולם העתיק. העולם הקתולי יצק לפסטיבל הקדום תכנים נוצריים – חמישה ימי הוללות שמסתיימים באבל על מותו של ישו.
מסיבה זו נקרא יומו האחרון של הקרנבל בברזיל "יום רביעי של אפר". בסוף הקרנבל לוקחים הברזילאים את מה שנשאר מהתחפושת המפוארת שעליה טרחו כל השנה ובה השקיעו את מרבית כספם, ושורפים את התחפושות. את האפר הם ישמרו בצנצנת עד הקרנבל הבא.

הסמבה נוצרה ב 1917, תחילה בשכונות העוני (פאוולות), המשיכה במועדונים, ואז יצאה החוצה לעולם.
היום המאזינים העיקריים הם תושבי הפאוולות, ואלו שרופים על בית הספר לסמבה שהם מישתייכים.
בטוקאדה – חבורת מקישים בכלים אינסטרומנטלים.
ברימבאו – קשת עשויה עץ גמיש ובקצה דלעת יבשה וחלולה.
בחסכונות שלהם הם קונים תלבושת מפוארת לחג הקרנבל.
כל שנה שיר חדש, ריקוד, ביגוד.תיפאורה,
השירים מבטאים ומתארים פרק בהיסטוריה של ברזיל או ספרות או מיתולוגיה.
מוזיקת פוהו,ופרבו – מקצבים מהירים. השירים בליווי אקורדיון. זוהי מוזיקה מהצפון, רסיפה, ואולינדה.
הבוסה  נובה – נעימה ורוגעת. המבצעים הידועים:
וינסיוס דה-מוראיס, טוקיניו, אנטוניו ג'ובין, דוריבל קאימי,וצ'יקו בוארקה.
מוזיקת הפופ – הזמרת הידועה  גל קוסטה, ג'ילברטו ג'יל, כמו כן בפופ אלבא רמלו – מוסיקה צפונית.
מוזיקה אפריקאית, ורגאי מג'מאיקה. קאיטנו וולוזו – ו-דג'אבן.
בג'אז – אגברטו ג'יסמונטי.
סמבה: פתיחה – מקהלה – וקטע סולו. במעגל יש סוליסטים שרוקדים.

המיצעד המפורסם של בתי הספר לסמבה של ריו (יש גם בסאו פאולו) הוא רק שיאה של חגיגה הנמשכת כחמישה ימים רצופים של שכרון חושים, שבהם מוצפת ריו כולה, ובמיוחד שני רובעי החוף המפורסמים שלה – קופקאבנה ואיפנמה, וכן מרכז העיר בריו ברנכו, באינסוף של אירועים: מצעדים, תהלוכות, חגיגות רחוב, מסיבות ונשפים, תחרויות ריקודים ותחפושות וגם סתם שמחת חיים והתפרקות חושים עד אובדן ההכרה, שהם בעצם סם החיים של תושבי ריו.
לדוגמא: הקרנבל של שנת 2000 היה חגיגי ומפואר במיוחד, שכן הוא ציין גם את יום הולדתה ה-500 של העיר,וכן את המילניום. הקרנבל כבר רכש מוניטין כחגיגה הגדולה, העליזה, הציבעונית והעשירה ביותר בכל חגיגות תבל,והוא חייב להגיע כל שנה לשיאים חדשים,והם מיתאמצים המון בנושא זה.
השנה(2005) יחלו חגיגות הקרנבל הרשמיות, (שהחלו כחגיגה פגאנית ברומא העתיקה), ביום שישי ה - 5 בפברואר ויימשכו עד יום שלישי ה- 8 לפברואר, כשהמיצעד המרכזי יערך בסמבודרומו, הצפייה וההשתתפות בו היא חוויה של פעם בחיים, יתפרש על פני יומיים  ה- 5 וה -6 בפברואר – כל יום החל מהשעה שבע בערב ועד חמש בבוקר ואפילו יותר. מצעד המנצחות שתמיד נערך בשבת שלאחר הקרנבל ומציג את 7 המנצחות מהתחרות יערך השנה בשבת בלילה שבין  12.2.05 ל-13.02.05 החל מ-20:00 עד יום ראשון בבקר ב-5:00  . הסמבודרומו-למי שאינו יודע, הוא קטע משדרת מרקז דה ספוקאי רחבת הידיים בעיר התחתית של ריו, ליד כיכר אפותיאוסיס, שמשני צידיה נבנו בשנת 1984 יציעי בטון ענקיים, כדי לאכלס (תמורת תשלום כמובן) את רבבות התיירים והאורחים עד כדי  60 אלף המושבים ויותר, הרוצים לצפות במצעד בתי-הספר הנמשך כעשר שעות, בישיבה נוחה, סמוך לשירותים ולמזנונים, או כשהם מסובים לשולחנות. הסמבודרום, שתוכנן בידי האדריכל הברזילאי הנודע אוסקר נימאייר, האיצטדיון המלבני והלא מקורה מחולק לאזורים שונים ומחירי הכרטיסים שבו נעים בין 100$ ל- 1300 דולרים אמריקאים לאדם, בהתאם ליציע,נוחות המושבים,כמות היושבים בו,מרחק מהמסלול. יציע  9  מסומן במיספר מושב לנוחות התייר,הוא מיועד לתיירים זרים הקונים מושבים באמצעות סוכנויות הנסיעות.יש יציעים למשל יציע 2  ל -V.I.P.  לקבוצות קטנות כולל אוכל ושתיה,ואפילו מזגן. אגב, בשאר ימות השנה משמשים החדרים שמיתחת ליציעי הסמבודרום ככיתות לימוד לילדי ריו. מוזיאון סמבה ומחסן תחפושות. ועוד. כך שמומלץ לערוך סיור במקום.

הקרנבל האמיתי של ריו, הם הפסטיבלים הקטנים ומצעדי הרחובות בפאוולאס, שכונות העוני של ריו. חגיגות הקרנבל נערכות למעשה כל הקיץ. הן מתחילות בחופים שטופי השמש והיפהפיות חטובות הגב בחוטיני של קופקבנה,איפנמה,ולבלון, ומתבשרות בהדהוד התופים ובצלילי הסמבה הרועשים של התזמורות והלהקות המתכוננות לחגיגה הגדולה ב"פאגודה" – פסטיבלים עממיים קטנים שבהם מפגינים ה"קריוקאס" – תושבי ריו – את כשרונותיהם המוסיקליים. בסופי השבוע של כל קיץ אפשר כבר לצפות בחזרות של בתי הספר לסמבה לקראת המצעד הגדול, הנערכות בשכונות השונות של העיר. סיורים מיוחדים מסיעים תיירים לביקורים בזירות האימונים הנקראות "חצרות הסמבה" (QUADRAS DE SAMBA). שימחת החגיגה המתקרבת מורגשת כבר ברחובות ובסמטאות, שם מתחילים להופיע בתלבושות הצבעוניות המרהיבות שהכינו לקראת המצעד ולהציג אותן בפני השכנים, ותזמורות מתקהלות בכיכרות כדי להתאמן לקראת המצעד.

אווירת הקרנבל מורגשת כבר למעשה מחודש דצמבר, כאשר בכל לילה נערכות חגיגות במועדוני הלילה של ריו עד שנדמה שקרנבל כבר החל. בימי שבת וראשון בשבועיים שלפני תחילת הקרנבל נערכות תהלוכות ריקודים קטנות יותר של כמה מהלהקות המפורסמות ביותר של ריו, כמו "בנדה איפנמה" או "בנדה דה כרמן מירנדה", שהן להקות דראגס, בתלבושות מלאות ובליווי מוסיקה סוחפת. "בנדה כרמן מירנדה" למשל, היא הלהקה של השכונה ברובע איפנמה, , שאימצה את הסגנון הראוותני של התלבושות של הזמרת הברזילאית המפורסמת של שנות ה 40. בערב הפתיחה הרשמית של הקרנבל מכתיר ראש עיריית ריו את מלך הקרנבל ולאחר מכן מתחילות למעשה החגיגות. בשמונה בערב ביום זה מתחיל המצעד הראשון בסמבודרום, מצעד בתי הספר לסמבה של הילדים, ובלילה מתחילים הנשפים במועדונים ובבתי המלון הגדולים בעיר. כאן אולי המקום לציין, שבתי הספר לסמבה, עליהם מבוסס המצעד המרכזי של הקרנבל, אינם בתי ספר במובן הרגיל של המלה. אלו הן למעשה אגודות שכונתיות המאורגנות לצורך הקרנבל. בכל אגודה מאורגנים 3000 – 5000 חברים, המתכוננים כל שנה לקראת הקרנבל הבא. בריו יש כיום כ 60 אגודות כאלה, שממלאות תפקיד חברתי חשוב ופועלות כל השנה. הן מעניקות לתושבי ריו המשתייכים אליהן הרגשה של שייכות לקהילה. כל בית ספר כזה מקבל נושא למצעד הקרנבל הבא, שאותו הוא מבטא בתלבושות, בתפאורות, בתחפושות ובריקודים שהוא מכין למצעד. ההכנות הללו כרוכות כמובן בממון רב, שרובו נאסף ממכירות הכרטיסים לסמבודרום וחלקו נתרם ע"י עיריית ריו.

בין הנשפים הגדולים הנערכים בעיר, המפורסמים ביותר הם אלה של ההומואים והלסביות הנערכים במועדוני הלילה הגדולים. בכלל, הקרנבל כולו הוא מעיין "תעודת הכשר" לכל השונים והמוזרים, כולם רשאים לחגוג בראש חוצות ולהבליט את שונותם המינית או האחרת ולקבל מעין לגיטימציה חברתית להיותם כאלה. מבחינה זו הקרנבל של ריו הוא גם חגיגה של חופש, סובלנות, וחברות אנושית אמיתית.

בשבת, ייערכו החל מהשעה 4 אחה"צ תהלוכות בשכונות שונות,והחל משבע בערב תהלוכת קבוצות משנה של בתי הספר לסמבה בסמבודרום. באחת מכיכרות העיר התחתית תיערך תחרות של להקות נגני רחוב וברחובות הסמוכים ייערך נשף תחת כיפת השמים לתושבי העיר. בבתי המלון הגדולים של העיר ייערכו נשפים ותחרויות של תחפושות יוקרתיות.
במצעד החגיגי הגדול של בתי הספר לסמבה, משתתפים מדי שנה בתהלוכות הגדולות רק 14 אגודות, שבע כל יום. כל אחת מהן מציגה את המופע שהכינה לאורך המסלול בין יציעי הסמבודרום, שאורכו 540 מ' בלבד, במשך כ- 80 דקות. זהו הזמן המקסימלי המוקצב למופע של כל אגודה ומי שחורג ממנו מוענש בהפחתת נקודות ממאזנו. בסך הכל משתתפים בכל תהלוכה כ- 30 אלף צועדים ויותר, רקדנים ונגנים. למעשה זהו מעין מרתון תחרותי בין האגודות השונות, שבסופו שתי האגודות שידורגו אחרונות ירדו בשנה הבאה למצעד קבוצות המשנה, הנערך יום לפני התהלוכה הרשמית, ובמקומן יצעדו שתי האגודות שזכו במקומות הראשונים בין קבוצות המשנה. 40 השופטים המעניקים את הניקוד לאגודות השונות מפוזרים בין כל היציעים כדי לוודא שביצועי כל אגודה יהיו באותה רמה לאורך כל המסלול ולא רק מול תאי הנכבדים.

לכל אגודה הצועדת בתהלוכה בתלבושות ובתפאורות שבחרה לעצמה יש כמובן קהל אוהדים, כמו לקבוצות כדורגל. אלה מעודדים את אגודותיהם ובקטעים שונים של המסלול מצטרפים אליהם בשירה וריקודים. למרות שבאופן רשמי אין היתר למשתתפים בתהלוכה להופיע בעירום מלא, אפשר לראות גופים חשופים רבים, הן של נשים והן של גברים, גם בין הצועדים וכל על הפלטפורמות הנעות הנושאות עליהן את התפאורות המרהיבות. כל אגודה בוחרת את היפהפיות חטובות הגב, צובעת מעט את פניהן ועורן ומלבישה אותן בתלבושות מינימליות החושפות לתפארת את כל חלקי גופן.

בראש כל חטיבה של בית ספר לסמבה כמה אלפי צועדים הלבושים באותן תלבושות, צועדת ה"בטריה", פלוגת נגנים ומתופפים בכלי הקשה שונים הנותנת את הקצב לצעידה ולריקודי הסמבה. ה"בטריה" היא הקטר שמושך את רכבת המחוללים של אותה אגודה המפוזרת לפעמים עד לאורך של קילומטר. בסמבודרום מתייצבת ה"בטריה" באמצע הקבוצה כדי לאפשר לכל המשתתפים לעבור על פניה. לכל בית ספר לסמבה יש לא רק תלבושות , אלא גם כלי נגינה וסגנון נגינה המאפיינים אותו.

תהלוכת בתי הספר לסמבה היא מורכבת ומסובכת מעבר למה שהתייר המזדמן הצופה בה יכול להבין. השופטים המעניקים נקודות לאגודות השונות בודקים עשרות היבטים של המופע. כך למשל, נדרשת כל אגודה המשתתפת בתהלוכה להרכיב קבוצה של "בהייאנאס". קבוצה כזאת צריכה למנות לפחות 70 נשים מעל גיל 45, שתלבושותיהן אינן צריכות להיות בהכרח מותאמות לנושא הכללי שאותו מציגה האגודה. בתלבושותיהן הבהאיינות (באהייה היא מדינה בצפון מזרח ברזיל) מסורתיות ומשקל הגלימות שהן עוטות הוא 15 קג' לפחות. תפקידן של ה"בהייאנאס" הוא לרקוע ברגליהן לקצב הסמבה ובקטעים מסוימים להסתובב כמו סביבונים.

האנשים החשובים ביותר בתהלוכה בכל אגודה הם המסטרה-סאלה-ראש הטקס-והפורטה-בנדיינה-שומר התקן. תפקידם להציג בתנועות חן אלגנטיות את דגלי וצבעי האגודה הרוקדת בעקבותיהם.
 
*לא מומלץ לשבת ביציע ,6,4,1 , או 13,  באיצטדיון הסמבודרומו. יש מיגבלה וחסימות שדה הראיה , וזאת הסיבה שכרטיסים לשערים אלו זולים מאוד.
 
לאחר הקרנבל  
*מומלץ להישאר בסמבודרום עד אור הבוקר של יום ראשון , במיצעד המנצחות שבין ליל שבת לראשון.(קבוע כל שנה) ( מיתקיים כשבוע לאחר הקרנבל), כדי לצפות ולהריע למנצחות של אותה שנה.